מדרש על שמואל ב 22:27: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן מה ראה (ד״ה א ה) ובחללו יצועי אביו וגו׳ אלא מה ראה שנתנה ליוסף אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגידל יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום ואמר אהנהו לבעל הבית מנכסי אמר לו ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליוסף ולא מידי אלא ר׳ יונתן רבך לא כך אמר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב״ה לה. מאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב (שם כט) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אית לי אבא רמאה ולא יכלת ליה אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מינסיב לי מקמה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאות אין (ש״ב כב כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין כי קא מעיילי לה ללאה סברא השתא מיכספי אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב (בראשית כט כה) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה הואי אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתן ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא:

קט בָּעָא מִינֵיהּ רַבִּי חֶלְבּוֹ מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁנָּטַל בְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן, [וּנְתָנָהּ לְיוֹסֵף]? מָה רָאָה?! (דברי הימים א ה׳:א׳) "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו" [כְּתִיב]! אֶלָּא מָה רָאָה שֶׁנְּתָנָהּ לְיוֹסֵף? אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבַעַל בַּיִת שֶׁגִּדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, לְיָמִים הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ יָתוֹם, וְאָמַר: אַהֲנֵיהוּ לְבַעַל הַבַּיִת מִנְּכָסַי. אָמַר לֵיהּ: וְאִי לָאו דְּחָטָא רְאוּבֵן, לָא מֵהַנִי לֵיהּ לְיוֹסֵף וְלָא (מידי) [מִדָּעַם]? אֶלָּא רַבִּי יוֹנָתָן רַבְּךָ לֹא כָּךְ אָמַר: רְאוּיָה הָיְתָה בְּכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל, דִּכְתִיב: (בראשית ל) "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף", אֶלָּא שֶׁקָּדַמְתָּהּ לֵאָה בְּרַחֲמִים, וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל, הֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ. מַאי קָדַמְתָּהּ לֵאָה בְּרַחֲמִים? דִּכְתִיב: (שם כט) "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", מַאי 'רַכּוֹת'? אִילֵימָא רַכּוֹת מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר, בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, דִּכְתִיב: (שם ז) "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה", בִּגְנוּת הַצַּדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב?! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁמַּתְּנוֹתֶיהָ אֲרֻכּוֹת. (בכהונה, ארוכות בְּלְוִיָּה, ארוכות במלכות) (רבא) [רַב] אָמַר: לְעוֹלָם רַכּוֹת מַמָּשׁ, וְלֹא גְּנַאי הוּא לָהּ, אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת [עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים] בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָּנִים יֵשׁ לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵּי בָּנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלָבָן, גְּדוֹלָה לַגָּדוֹל, וּקְטַנָּה לַקָּטָן, הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְשׁוֹאֶלֶת: גָּדוֹל, מַה מַּעֲשָׂיו? אִישׁ (יודע ציד) [רַע הוּא, מְלַסְטֵם בְּרִיּוֹת]. קָטָן מַה מַּעֲשָׂיו? (שם כּה) "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהֲלִים", הָיְתָה בּוֹכָה עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כּט) "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה", מַאי 'שְׂנוּאָה'? אִילֵימָא שְׂנוּאָה מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב? אֶלָּא, (מאי שנואה) [רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂי עֵשָׂו (בעיניה) [בְּפָנֶיהָ], (מיד) "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". וּמַאי צְנִיעוּת הָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל? דִּכְתִיב: (בראשית כ״ט:י״ב) "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא". וַהֲלֹא בֶּן־אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא? אֶלָּא אָמַר לָהּ: מִינְסְבַת לִי? אָמְרָה לֵיהּ: אִין, מִיהוּ, (אית לי) אַבָּא רַמָּאָה [הוּא], וְלָא יָכַלְתְּ לֵיהּ. אָמַר לָהּ: מַאי רַמָּאוּתֵיהּ? אָמְרָה לֵיהּ: אִית לִי אַחְתָּא דִּקְשִׁישָׁא מִינָאִי, וְלָא מִינְסִיב לִי*) מִקַּמָּהּ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנָא בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לֵיהּ: וּמִי שָׁרִי לְהוּ לְצַדִּיקֵי לִסְגוּיֵי בְּרַמָּאוּת? אִין, (שמואל ב כ״ב:כ״ז) "עִם נָבָר תִּתָּבָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל". מָסַר לָהּ סִימָנִין. כִּי קָא מְעַיְלִי לָהּ לְלֵאָה, סָבְרָה: הַשְׁתָּא מִיכְסְפָא אֲחוֹתִי, מְסַרְתִּינְהוּ נִיהֲלָהּ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (בראשית כ״ט:כ״ה) "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה", מִכְּלַל, דְּעַד הַשְׁתָּא, לָאו לֵאָה הֲוָאִי? אֶלָּא מִתּוֹךְ סִימָנִים שֶׁמָּסַר לָהּ יַעֲקֹב לְרָחֵל, וּמְסַרְתָּן לְלֵאָה, לָא הֲוָה יָדַע לָהּ עַד הַהִיא שַׁעְתָּא.

ד"א דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.